שרון טמיר- בוגר תואר ראשון בהנדסת חשמל בטכניון, תואר שני בהנדסת מערכות ותואר ראשון נוסף בהוראת מדע וטכנולוגיה במסגרת תוכנית מבטים (חוג לאחר תואר).
הגעתי לתחום ההוראה מהצבא. אחרי שנים רבות בשירות קבע בהם מילאתי מגוון תפקידים הן מבצעיים כמפקד והן ניהוליים טכניים כמנהל פרויקטים מיוחדים וייחודיים, החלטתי לשנות כיוון לתחום ההוראה.
כמהנדס ומנהל בעל ותק רב בפיתוח מערכות ביטחוניות, היה די ברור לי ולסביבה, כמו רבים לפני, שדרכי מובילה לאחת מהתעשיות הביטחוניות שבארץ. הרצאה ששמעתי טרם פרשתי מצה"ל, מפי קצין בכיר במילואים, על המשך תרומה למדינה בתחום החינוך שתחליף את התרומה הביטחונית, גרמה לי לעצור ולחשוב פעם נוספת בבחירת עתידי המקצועי.
כמהנדס בעל תואר שני, היה ברור שאלך לתחום הוראת המדעים והטכנולוגיה. הצבא והמדינה אף הם מעודדים מעבר של קצינים ונגדים פורשים לתחום ההוראה ואף מסבסדים חלק ניכר מלימודים אלה.
רגע לפני שנרשמתי ללימודים במכללת מורים, הובאה לידיעתי ידיעה פרסומית על תוכנית מבטים (חוג לאחר תואר) לבוגרי/ות הטכניון הנתמכת במלגת שכ"ל מלאה מהטכניון ללא התחייבות תעסוקתית בעתיד!
פניתי לטכניון, לפקולטה לחינוך המדעים וטכנולוגיה, והופתעתי כאשר זומנתי לריאיון על ידי הדיקנית דאז פרופ' אורית חזן. הריאיון הלבבי והאוזן הקשבת גרמו לי להבין מהר מאוד שמדובר כאן בתואר ייחודי הן בהשוואה לתארים אחרים בטכניון והן בהשוואה לתארי ההוראה במכללות.
בחרתי ללמוד במסלול הוראת חשמל ואלקטרוניקה. אין ספק שהתואר בטכניון היה עמוס יותר וארוך יותר ביחס ללימודי הוראה במכללות, אך המוטו הצבאי על-פיו: "מה שקשה יותר שווה יותר" חיזק את החלטתי גם כאן. לוגו הטכניון על תעודת הבוגר מסמל: "השקעתי יותר כדי להיות טוב יותר".
במקביל ללימודי התואר לימדתי במשרה חלקית פיזיקה בחטיבת ביניים ובתיכון. המפגש עם תלמידים לא הרתיע אות, ההפך הוא הנכון: רציתי מאוד לבחון את יכולותיי כמפקד וכמנהל גם כמורה בכיתות של 30 תלמידים ומעלה. ההתאהבות הייתה מידית והדדית. כמובן שהיו קשיים, אבל קשיי אתגר ולא קשיי תסכול.
הוראה וחינוך הנם מקצועות עם משובים מידיים לטוב ולרע: מההנהלה, ההורים וכמובן, התלמידים. קל מאוד להשתפר ולהתקדם במקצוע בו המשוב הוא יום יומי ולפעמים גם משעה לשעה.
לימודי התואר עצמם היו שונים מאוד מלימודי ההנדסה המוכרים לי. מאוד עניינו אותי לימודי הפסיכולוגיה, שיטות הוראה והפילוסופיה של החינוך, עולם שהיה זר לי לחלוטין עד כה.
בפן החינוך הטכנולוגי למדתי ליישם מתודות של נטיעת מוטיבציה בתלמידים, איתור קשיי הבנה מבעוד מועד והכול למען מטרה חשובה אחת: להוציא את התסכול מהלימוד ולהפכו להנאה עבור כל תלמיד ותלמידה. תחום החינוך הוא תחום שלכולנו יש מה להגיד לגביו בשיח היום יומי, במיוחד בכל הנוגע לחינוך ילדינו, אך כמה אנו באמת מבינים או מכירים תחום זה.
חברי לספסל הלימודים היו מיוחדים ביותר. אין תואר, לפחות שאני מכיר, המאגד חבורת סטודנטים בטווח גילאים כה רחב: סטודנטים "ילדים" בני 18 ועד "קשישים" בני 60 ויותר, עתודאים צעירים שאך עכשיו סיימו תיכון ועד בעלי חברות ומנהלים פורשים שבאים ללמוד "משהו אחר עבור הנשמה". צירוף זה של אנשים, גרמו לכך שהשיעורים יהיו מעניינים ביותר, אין דעות נכונות או לא נכונות בכל הקשור להוראה וחינוך. הסטודנטים הצעירים מביאים את זיכרונם ממערכת החינוך העכשווית והסטודנטים המבוגרים את ניסיונם כהורים ואת ניסיון החיים.
