מדע בהדמיה

דיקן שהיא מנהיגה נשית

לימודים כערך עליון יחד עם משפחה. אלו שני הערכים המרכזיים שליוו את פרופסור יהודית דורי, דיקן הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה של הטכניון, מאז ילדותה. עם בסיס יציב ואיתן של בית ובו אם ששרדה את תופת השואה, הפכה למורה והעבירה לבתה את הבנת החיים הגדולה מכולן. כוחות הרשע יוכלו לבזוז את רכושך, לנסות להכחיד את עמך, אך הלימוד והידע נצחיים הם. את הידע שצברת ותצברי איש לא ייקח ממך

פרופסור יהודית דורי נולדה בתל אביב וגדלה בגבעתיים של פעם, עיר הפרדסים כשהייתה עדיין נעדרת מרחובות וכבישים סואנים. הייתה חניכה בתנועת ‘הצופים’ וחוותה מסלול ילדות קלאסי כשהלימודים בו היו נדבך דומיננטי, ערך יצוק באמות הסיפים של בית הוריה. אמה ניצולת אושוויץ ילידת העיר סביר קרוב לוורשה בפולין, עלתה ארצה לאחר התופת כדי ללמוד ולהקים משפחה, אביה הספיק לעלות ארצה לפני המלחמה. הוריה נפגשו בארץ בסמינר מורות מזרחי, שם שימש אביה כמדריך ואמה למדה.

דורי: “אימא חוותה את תופת השואה ממש מהילדות וכשעלתה ארצה היה לה ברור שהיא רוצה להיות מורה. היא השלימה את כל שנות התיכון שחסרו לה אצל נחמה ליבוביץ, אחותו של פרופ’ ישעיהו ליבוביץ הידוע והתמחתה בתנ”ך, בעברית ובחשבון לכיתות א’ עד ג’. הנושא של הלימודים היה ערך מרכזי בבית, שהוריי דאגו להטמיע בי כחלק מהתפישה שאת הידע שלנו הגרמנים לעולם לא יוכלו לקחת. כסף ורכוש רב הם לקחו, שכן אימא באה מבית עשיר מאוד.

“אימא רק לא תיארה לעצמה שאגיע כל כך רחוק על-אף שהייתה גאה מאוד על כך. בשלב מסוים כשכבר נולדו ילדי והמשכתי לדוקטורט במכון ויצמן, היא אמרה לי: ‘אמרתי לך ללמוד אבל לא התכוונתי כל כך הרבה’, שכן הנושא של המשפחה היה הדבר השני החשוב מאוד מבחינתה. לתפישתה, הלימודים זה מה שאתה לוקח עם עצמך והילדים הם ההוכחה שהגרמנים לא הצליחו להכחיד אותנו. אומנם פגעו בנו אך אנחנו קמנו לתחייה מחדש.

“סיימתי את תיכון ‘שמעון בן צבי’ בגבעתיים והתגייסתי לצבא כעתודאית בלימודי כימיה. את התואר הראשון סיימתי באוניברסיטה העברית ושירתי כקצינת תרבות וחינוך בפנימייה צבאית. תואר שני במדעי החיים במכון ויצמן ותואר שלישי בהוראת המדעים גם במכון ויצמן. את בעלי הכרתי במהלך השירות הצבאי ונישאנו כעתודאים. לאורך השנים נולדו לנו ארבע בנות ושבעה נכדים”

כמו אצל אמה, גם בקרב דורי ובעלה המשפחה תופסת מקום חשוב מאוד בחיים בצמוד לאקדמיה. יחד שגשגו כל אחד בתחומו לאורך הדרך, נסעו לפוסט דוקטורט באוניברסיטת קנזס בארה”ב וכששבו התקבלו ביחד לטכניון. כיום שניהם חברי סגל בטכניון. אף את השבתונים עשו במשותף באוניברסיטת MIT והם ממשיכים לשמור על קשרי מחקר עם קולגות מ-MIT.

דורי: “את תואר הפרופסור קיבלתי לפני למעלה מעשר שנים וכיום אני דיקן הפקולטה. לפני כן הייתי דיקן לימודי המשך. כיום אנחנו 5 דיקניות מתוך 18 דיקניות, כך שהמשקל הנשי הולך וגדל והקול שלנו נשמע יותר. הטכניון היום פתוח יותר לכוח אקדמי נשי גם בהנהלה, והצמיחה מלמטה כבר מורגשת היטב”.

 

אילו הבנות מתקופת ילדותך השפיעו על חייך מבחינה אישית ומקצועית?

דורי: “חוקרים מ’מוסד נאמן’ וגם מה-ISF, האקדמיה למדעים של מדינת ישראל, בדקו את הגורמים שמשפיעים על הבחירות שלנו בחיים. יש תיאוריה הטוענת שיש שלושה היבטים לכך: אישיים, סביבתיים והתנהגותיים ויש קשר בין שלושתם.

“ההיבט ההתנהגותי זה הפועל היוצא של ההיבט האישי והסביבתי. אם נתייחס אלי, אז כיום אני דיקן, יש לי פקולטה, יש לי תוכנית מחקר וכו’.

“ההיבט האישי משמעו איך אתה תופש את עצמך עוד מבית ההורים, איך כאדם האמנת שאתה מסוגל לבצע את המשימה. זה היבט שנוצר בגיל מוקדם יחסית וניתן לשנות אותו או להשפיע עליו, אבל המהות שלו היא האם אני מאמינה שאני מסוגלת, האם אני מאמינה שאם קיבלתי משימה אני אכן אבצע אותה על הצד הטוב ביותר – זו בעצם ‘תפישת העצמי’ או תפישת המסוגלות העצמית.

“ההיבט השלישי הוא ההיבט הסביבתי שכולל את המעגל של ההורים, המורים, המשפחה, החברים ולפעמים גם תפישות חיצוניות כגון, האם המקצוע שבחרתי נתפש כיוקרתי או פחות, האם אני ארוויח הרבה או מעט, שיקול שבחיינו היום הפך למרכזי”.