מדיאגנוסטיקה להוראה: חקר יכולות של מורים בהוראת מידול מתמטי בזמן אמת
לירון שוורץ-אביעד
מנחה: פרופ"ח זהבית כהן
https://technion.zoom.us/j/96670116590
מידול מתמטי הוא רכיב משמעותי בהוראת מתמטיקה, והוא כולל תהליך של פתרון בעיות אותנטיות מהעולם האמיתי באמצעות כלים מתמטיים. תהליך זה הוא מעגלי ומורכב משלבים שונים, כאשר כל שלב מציב אתגרים קוגניטיביים ייחודיים ללומדים. הוראה של משימות מידול בכיתה בזמן אמת מחייבת את המורה לזהות את האתגרים שהתלמידים פוגשים במהלך פתרון המשימה, ולהגיב אליהם באופן מותאם ומדויק. לצורך כך, המורה נדרש לשתי יכולות פדגוגיות מרכזיות השזורות זו בזו: יכולת דיאגנוסטית (Diagnostic)- אבחנה באתגרים שהתלמידים מתמודדים איתם ובשלב המידול שבו הם מופיעים, ויכולת הוראה (Instructional)- התאמת תגובה פדגוגית שתסייע לקידומם בהמשך ההתמודדות עם פתרון המשימה.
בחינה של יכולות אלו חיונית לשיפור האפקטיביות של הוראת מידול בכיתה, ובפרט היא מאפשרת למורים לתמוך טוב יותר בפתרון משימות מידול של התלמידים. מחקר זה בוחן כיצד באות לידי ביטוי היכולות הדיאגנוסטית וההוראה של חמישה מורי מתמטיקה בחטיבת הביניים, במהלך הטמעת משימות מידול מתמטי בזמן אמת בכיתה. לצורך כך, גובשה פרספקטיבה מאוחדת של יכולות דיאגנוסטיות-הוראתיות (DI) , המדגישה את הקשר ההדוק בין זיהוי אתגרי הלמידה של התלמידים לבין תגובה פדגוגית תומכת המסייעת להם להתמודד עם אותם אתגרים.
באמצעות ניתוח איכותני של תצפיות בשיעורים, זוהו שני מדדים מרכזיים ליכולת הדיאגנוסטית של המורים: התדירות שבה זוהו אתגרים, והמגוון של סוגי האתגרים שזוהו בכל אחד משלבי המידול. מדדים אלו בלטו במיוחד בשלב המתמטיזציה, שהתאפיין בתדירות גבוהה ובמגוון רחב של אתגרים. בנוסף, זוהו חמש פרקטיקות דיאגנוסטיות שונות שבהם מורים משתמשים במהלך השיעור לצורך זיהוי אתגרי התלמידים, כאשר כל אחת מהן בעלת מטרה ותזמון פדגוגי שונה. פרקטיקות אלו שימשו בסיס להבנה תיאורטית של המטרות הפדגוגיות השונות של זיהוי אתגרים במהלך הוראת מידול.
בהמשך, נותחו אינטראקציות מורה–תלמיד מתוך שיעורים אלה, בהתבסס על מסגרת הפיגומים ,(scaffolding) ונחשפו שלושה דפוסים של תגובות פדגוגיות: ללא תמיכה, תמיכה חלקית ותמיכה מלאה. דפוסים אלו שימשו בסיס לפיתוח מודל תאורטי, המתאר את מסלולי ההוראה של המורים בזיהוי והתמודדות עם אתגרי תלמידים בזמן אמת.
ממצאי המחקר תורמים להבנה מעמיקה יותר של המומחיות הפדגוגית הנדרשת בהוראת מידול מתמטי, ומציעים מסגרת תיאורטית ומתודולוגית להבנת היכולות הדיאגנוסטיות וההוראתיות כיכולות משולבות, שהינן קריטיות להוראת מידול מותאמת ומשמעותית בזמן אמת.
לירון שוורץ-אביעד היא דוקטורנטית בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, בהנחייתה של פרופ'ח זהבית כהן. היא בעלת תואר ראשון בביולוגיה מהטכניון, תעודת הוראה בהוראת המדעים (בהצטיינות יתרה), ותואר שני בהוראת המדעים (בהצטיינות יתרה) מאוניברסיטת בר-אילן. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בפיתוח מסגרת תיאורטית ומתודולוגית המשלבת בין יכולות דיאגנוסטית והוראה (Diagnostic Instructional) של מורים, המתבטאות בזיהוי אתגרי תלמידים במצבי הוראה בזמן אמת ובמתן תמיכה פדגוגית מותאמת, על סמך שימוש בתיאוריה של פיגומים כעדשה לניתוח ולהמשגה של יכולות אלו.
